ממעוף הציפור אל מעוף הכיור

אני רוצה לספר כאן על ציור באקוורל, על אשה, חברה – אמנית מיוחדת במינה, על סטודיו מפתה ועל יום קסום שעבר עלי לאחרונה.
כמה מילים על מרגו גראן חברתי, מרגו היא ציירת נפלאה, אשה עם רגישות נדירה ולב זהב. בשנים האחרונות היא עובדת בצבעי אקוורל בלבד, ולפני כשנה וחצי הזמנתי אותה להעביר קורס ציור בצבעי אקוורל לתלמידים שלי, אצלי בסטודיו, גם אני השתתפתי בסדנה כתלמידה.
בימים אלה אני משתקמת אחרי תאונה קשה, חוליה שבורה בצוואר, שבר בקרסול, אני מתאוששת יפה, אבל לא בא לי לצייר…
אקט הציור הוא לב ההוויה שלי, וכשהוא לא בא לי, אז ממש רע לי.
במקרה ראיתי בפייסבוק שמרגו גראן מתכננת להעביר סדנת ציור באקוורל בקיבוץ ברקאי בסטודיו של מיכאלה מנדה ינקו. בלי לחשוב יותר מדי, נרשמתי והצטרפתי מתוך תחושה ש”חימום מנוע” כזה עשוי לתת לי סטארט טוב לצייר. אשמח לפגוש את מרגו וגם לנסוע נסיעה נחמדה, ככה סתם באמצע השבוע.
הסטודיו של מיכאלה מנדה ינקו הוא מקום לסדנאות אמנות וימי יצירה. סטודיו מקסים, מעורר השראה ומאובזר היטב. שמחתי להכיר את מיכאלה, אשה מיוחדת ונעימה.
“ממעוף הציפור אל מעוף הכיור”, זה השם שמרגו נתנה לסדנה שלה. השם באמת אורז בחובו את המבט הרחב הכולל של המאקרו עם המבט של המיקרו, מבט נמוך וספציפי יותר המגיע עד לכלים בכיור וכתמי האוכל שעליהם.

מרגו ערכה לנו שולחן מפואר עם שלל אובייקטים שמהם נבחר מה לצייר. היו שם ספלונים, לימונים שהתייבשו, פטריות, אפרסק קטיפתי, עלה מיובש ועוד ועוד. ההנחיה הראשונית שלה היתה, שמכל השפע הצבעוני הזה, נתחיל לצייר ללא רישום מקדים בעפרון, את הצללים האפורים…

היה מרתק (וגם מתסכל) להתבונן בתהליכי העבודה שמרגו הדגימה. היד שלה ריחפה עם המכחול הספוג בצבע על פני הנייר הלבן והצורות החלו להופיע.

לעצמי בחרתי לצייר קערית פורצלן קטנה עם עיטור אדום ובתוכה לימון צהבהב-ירקרק. שקעתי בה כשלוש שעות מאושרות ושכחתי את העולם, כולל את הטלפון הסלולרי שלי.

כשכבר הרגשתי מאובנת מהישיבה הממושכת, קמתי לראות את התוצרת של יתר המשתתפות. לחלקן זו היתה התנסות ראשונה באקוורל. הציורים היו יפהפיים אחד אחד.

אני מאד מקווה שאוכל להיזכר בחוויה הזאת ולשחזר אותה או חלק ממנה מחדש, וגם להעביר אותה הלאה לתלמידים שלי בשיעורי ציור ורישום שאני מעבירה בסטודיו שלי.